‏19/02/2010 09:16 יום ששי

 

נטלו כוחם כְּמְשיבת הרוח והגשם, לעצמם נראו באור המתחדש כעלעלי שלכת מתקבצים יחדיו.

שיירת רוח-יגונם לקחה מהם תמצית ליבּת הַשֵב הנפש, לְמוֹד ירדו אל מסתרי ליבם.

ולעומת המהלכים ברוח הנושבת, לקחו במסתרים את אש המהבהבת, להציתה במעמקי ליבּם בשוב ושוב עד שתָדְרים.

ולליבּם המהלך באור הנגוהות שילבו תפארת- נהרות , שַלְמָה מנוחתם.

בהישמע האות יצאו במוֹעדי הדלת, שער מעלות קְראם.

בתודעה כובשת, במאור ובְגִילַת שִׂיחם הִילכו יחדיו, קולו של בּעל המילה נוהר בּם, מדַיְיקם.

ואל המעלה המתמלאה כמי המעיין נטפו טיפות גילת– שׂיחם.

ידעתי, אליהם קורנים פני.

בהם אשב לשׂוּח.

ידעתי, את שירם אֲהַבָתִי לשכוח לא נטלתי מעימם.

ושבְתי בִּי אל מאוֹרוֹת יַמָי.