‏שבת 03 יולי 2010

 

אין בי וודאות אם נפרדנו,

אין בי וודאות אם איני מפעילה אותך בגופי כמו שהפעלתי אותך קודם,

אין בי וודאות מה בי הפעיל אותך, אני רק משערת.

אין בי וודאות מה רצית שאבין מעצם היותך, אני רק משערת.

אין בי וודאות מה חוללו בי החומרים שנשלחו לגופי כדי לעצור אותך, אבל אני מכבדת את עבודתם.

אין בי וודאות למה שקול הריפוי, הלשבט או לחסד,

 

אבל אני מברכת אותך על כל מה שאני יודעת בוודאות:

 

הבאת לחיי חיוך של השלמה,

הבאת לחיי כבוד אלי ולצרכי,

הבאת לחיי התנסויות כבדות משקל בין אנשים בריאים, בין בני משפחתי, ובין אנשים חולים כמותי.

 

למדתי איתך שלעתים הלא ידוע יכול להסתבר כחוויה עמוקה, כשפחדתי מכל התנסות רפואית חדשה.

למדתי מהופעתך שהאימה הגדולה שבחלומותיי יכולה להתגשם בצורת המורה הטובה ביותר עבורי.

למדתי בקיומך שגם ברגעי משבר אני תמיד איתי ויש לי על מי לסמוך.

למדתי באמצעותך לבקש את עזרת אהובי עבור הרגעים בהם לא אוכל להיות בפיכחון.

למדתי מנוכחותך להתבונן מכל הצדדים, יותר לעומק ויותר בשקט.

למדתי שהגוף שלי נוכח, אבל גם האור בלבי והרוח בנשמתי קורנים מבעדו ושרואים את זה עלי.

 

בעוד כמה ימים אגיד אותך בלשון עבר.

למרות שאהיה תחת השגחת הרופאים,

אני מחזקת את כוחותיי ויוצאת לנוע הלאה.

 

אני מודה.

אני מודה שאני לא מבינה מי אתה באמת, כי אני לא ראיתי אותך, רק ראיתי את תוצאות ביקורך בתוכי.

אני מודה בקיומך ומודה לך שהיית ומודה לך על סיום תקופה.

אני מודה למשלחת מלאכי הלבן בגוף ושלא בגוף שבאה עימך לסייע לי בדרך רצופת הגילויים אל מי שאני עתה.

 

היית שלי, נכחת בי, אני מכירה בך ונפרדת עכשיו בתודה.

מאיה